יום ראשון, 8 בספטמבר 2013

גינה וזכרון. תפילה וד"ש מדודה בטי


תפילה צעד 11

מילים: עממי

לחן גבריאל בלחסן


עשה אותי כלי לשלוותך
במקום שבו מקננת שנאה - תן לזרוע אהבה
ובמקום שבו יש עלבון - תן סליחה
במקום שבו יש סיכסוך - תן אחדות
במקום בו טעות - תן אמת

ובמקום שבו יש ספק - תן אמונה
במקום בו יש יאוש - תן תקוה
במקום שבו צללים - אור
במקום שבו עצב - שמחה

עשה שלא אתאווה להיות מנוחם
אלא מנחם
שלא להיות מובן - אלא מבין
שלא להיות אהוב אלא אוהב

כי כאשר נשכח את עצמנו - נזכה לקבל
וכאשר נסלח יסלח לנו...
וכאשר נמות ניוולד לחיי נצח


 




השיר הזה לא קשור ממש לנושא אבל בדיוק כשאני רוצה לפרסם פוסט שכתבתי מזמן על זיכרון, מכניע את גבריאל לבו הכואב והוא מצטרף לאלו הנזכרים בשירים ובצומח. זה השיר הכי אופטימי שלו ולא סתם הוא בין הבודדים שלא חיבר בעצמו. אז גם לזכר גבריאל בלחסן, מכר, חבר של חברים טובים, אח של גיסים יקרים ובעיקר יוצר מוכשר ומוערך.

בכל פעם שאני אומרת לאמא שלי משהו כמו "תודה שהעברת לי את הגנים של אהבת גינה ופרחים" היא אומרת זה מסבא שמואל ומאמא שלו. עוד אדם בשושלת הגננים היתה דודה בטי.
בטי ווינברג (לשעבר סמבן) היא אחותו הגדולה של סבא שמואל והיחידה מבין עשרה אחים שגרה בארץ. היא ובעלה שמואל (שמואל אחר) גרו באשדוד ולכן נקראו הדודים מאשדוד. הם תמיד היו זקנים בעיני, אך צלולים ונדיבים ואירחו אותנו המון בביתם.
אני זוכרת את אוסף הבובות הענק והאמפנדות המצוינות שהגיעו אפילו עד נשיא ארה"ב (באמת .היתה להם מאפיה כשגרו באמריקה), בגיל צעיר מאוד עוד לא שמתי לב לגינה.
כשנפטר הדוד מאשדוד, בגל תשעים פלוס, עברה דודה בטי להתגורר בדיור מוגן וחילקה את הרכוש למשפחה. ה"רכוש" שיישאר תמיד במשפחתנו, לזמן הארוך ביותר, הם פרחי ה"בוקר טוב" שלה. פרחים דמויי פורטולקה ("פרחי הסתדרות", "פרחי שמש") אך בשונה מהם הם פורחים כל היום ולא רק בשעות הבוקר. הם צצים כל שנה מחדש באביב-קיץ ונעלמים בחורף. מבחינתי הם התחליף המושלם למרבדי כובע הנזיר והחמציצים של החורף ופועלים איתם מעולה בשיטת הנדנדה, זה מופיע וזה נעלם, תמיד יש פריחה מרהיבה. בגלל האופי הסוקולנטי שלהם קל להרבות אותם ולכן גם לחברים במושב או לכל מי שמקים גינה חדשה יש כאלה, מתנה מאמא שלי.


בטי ויינברג ז"ל


מרבדים זוהרים כל הקייץ

מזכרת לתמיד

 גינה היא מקום אידאלי לאנדרטאות זיכרון. אל תדמיינו בטון ומתכת, דמיינו צמח שמזכיר לכם אהוב שאיננו. זה יכול להיות בשמו או באופיו. זה יכול להיות עץ גבוה וחזק, זו יכולה להיות פריחה מרשימה וריחנית בדיוק בזמן האזכרה. זה יכול להיות שביל מאבני בזלת כהות ומוצקות או בריכת נוי מרגיעה, זה יכול להיות צבע חזק, זה יכול להיות נקי ומסודר, פראי וצבעוני, מתוק או קוצני. מה שבטוח שכל הזמן תהיה לכם תזכורת למי שאין צורך להפסיק לאהוב אותו רק כי הוא מת...

שביל בגינה של אמא שלי




עוד פינה מתחת לעץ הזית אצל אמא שלי. ותודה לאל על תורשה
לא מזמן ראיתי שוב את הסרט המצוין  "אסקימוסים בגליל". באחת מישיבות הקיבוץ החדש, כשמתווכחים הקשישים על אופיו ועל עברו אומרת מירהל'ה: "כשיישכחו את כל מה שאמרתם, עוד ישירו את שיר הרעות". הרבה משפטי קלישאות נאמרו בסרט הזה, אבל זה עלה על כולם. אדם משאיר אחריו רסיסי זיכרונות אבל גם תזכורות מוצקות. שירה ועצים יהיו הרבה אחרי שיזכרו אותנו לטוב או לרע. גבריאל משאיר אחריו המוני שירים, סרט והרבה נגיעות עמוקות, עד צלקות, בלבבות רבים. דודה בטי היתה צריכה להיות היום בגיל 100 פלוס. אני לא חושבת שנערכות לה ולדוד מאשדוד אזכרות מסודרות, אבל כל שנה מגיע ד"ש חם מממנה בגינות של הרבה אנשים שאפילו לא הכירו אותה.

שנה טובה, שיהיו בה רק ברכות, שנזרע בה אהבה במקום שנאה.

 

רוצים לפגוש אותי:
 דברו איתי- 054-2280275
בקרו אותי באתר-  https://www.gillyginot.com/
                  עקבו אחריי דף הפייסבוק שלי -  גילי ארנולדס. תכנון נוף


יום שני, 5 באוגוסט 2013

זו ילדותי השנייה - ילדים בגינה

אני אלמד שוב להקשיב לבריאה
בפסיעותייך אצעד בדרך אל הפלאים שבעה

זו ילדותי השנייה

מילים: אהוד מנור
לחן: מתי כספי

זו ילדותי השניה,
מה שתתני לי אקח.
זו ילדותי השניה,
איתך.

זו ילדותי השניה,
עול השנים כבר נשכח.
זו ילדותי השניה,
ליבי נפתח.

דרך עינייך בת,
אני רואה ומגלה שוב עולם.
דרך ידייך אלמד
לגעת שוב בגלי הים.
דרך שפתייך בת,
טעם חדש למילים.
ואיתך שוב אגדל בלי לחשוש -
אנחנו כבר בני שלוש.

זו ילדותי השניה...

דרך שירייך בת,
אני אלמד שוב להקשיב לבריאה.
בפסיעותייך אצעד
בדרך אל הפלאים שבעה.
בחיוכייך בת,
בוקר חדש ללילות.
ואיתך לחיים יש סיבה -
אנחנו כבר בני ארבע.

במבטייך בת,
אני אלמד שוב לאהוב בלי לחשוב.
בדמעותייך ארעד
כאילו סוף העולם קרוב.
בחיבוקייך בת,
רטט עובר בגופי.
ואיתך יום נוסף אבקש
ואנו כבר בני חמש.

זו ילדותי השניה,
מה שתיתני לי אקח.
זו ילדותי השניה -
איתך.
  


רגע לפני שילדתי בפעם הראשונה, אמרה לי חברה: "אני מרגישה שאני רואה את העולם מחדש דרך העיניים של הבן שלי". כששירי היתה תינוקת פצפונת, עמוסת הורמונים, התרגשות ועייפות שרתי לה ברצף את כל השירים מהספר המקסים "חלומות שמורים". בשיר הזה כבר לא הצלחתי לשיר מרוב דמעות וגרון חנוק. עד היום הוא מרגש אותי מאוד.
ובאמת, שירי כבר בת שלוש ואני מרגישה שגם אני. הכל יותר מעניין ומרגש כשמסתכלים דרך עיניים של ילדה. הים סוער יותר, הלילה מפחיד יותר, לגלידה יש טעם אחר, הרפת כבר לא כל כך מגעילה והחיים הרבה יותר פשוטים ויפים ותמיד מותר בם לנגוע. זו בעצם ילדותנו השנייה ולפעמים כבר שכחנו איך זה להיות ילד, כמה מעט ופשוט הם צריכים ואיך מהכל אפשר להפיק כיף גדול.


פינה לילדים, סמוך למרפסת- ליצירת קשר עין עם המבוגרים


ספסל פיקניק של ביוגדרן, לוח גיר

וכיתתו ארגזי תחמושתם למקום אחסון 

אחד מהמוטואים שלי, כללי הברזל שמנחים אותי בכל תכנון, ציבורי או פרטי, הוא המשיכה החוצה, לטבע. גם ילד וגם מבוגר בכל גיל צריכים, לדעתי, להיות בחוץ כמה שיותר. לכן, כשאני מתכננת גינה פרטית למשפחה על ילדים, אני מנסה לזכור מה יגרום לילד להיות כמה שיותר בחצר.
דבר ראשון-סביבת משחק: חובה להשאיר פיסת אדמה. הרי הדבר הכי טעים הוא עוגת בוץ והמסלול הכי קשה לטרקטור צעצוע הוא תלולית קטנה. אפשר לעשות זאת גם עם ארגז חול. רצוי שהיא תהיה מתוחמת על מנת לשמור על הסדר, גובלת במדשאה ועם קשר עין למיקום של המבוגרים.


פינת ילדים תחומה עוזרת לשמור על הסדר. רצוי שתגבול במדשאה ותקיים קשר עין עם מקום הימצאם של מבוגרים (מרפסת או חלון מטבח)


 אפילו שתמיד טענתי שלילדים אין טרמוסטט, כדאי להצל את פינת המשחקים בעץ צל ידידותי ולא לבחור צמחייה רעילה ומסוכנת סביב. להימנע מעצים ושיחים קוצניים או בעלי עלים הגורמים לגירויים.מכאלה מרעילים מאוד כמו חלבלוביים והרדופיים למיניהם. אם כבר- כדאי שתהיה צמחייה אכילה סביב- עצי פרי או שיחי מאכל.

הכיף שאחרי זלילת תותי עץ


ואם כבר צמחיית מאכל, אחד הדברים בעלי המעלות הרבות היותר הוא הקמת גינת ירק. כשילד זורע, משקה וקוטף גזר או עגבנייה הוא לומד בוטניקה, הוא לומד על סבלנות והכי חשוב- הוא יאכל גזר ועגבנייה. שקית זרעים עולה כ-7 שקלים. זה יכול להיות אחד הבילויים הזולים שלכם...

הכל יכול לגדול בגינה, בעיקר הרבה אושר
פרפר זנב הסנונית אוהב להטיל ביצים על צמח הפיגם (רוטה) . אפשר לעקוב כמה שבועות אחרי התפתחו הזחלים.
כיף ומענין
שתלו צמחים ריחניים ומושכי פרפרים וצופיות כמו מרוות למיניהן, גיירדה, אוזן ארי אפריקני, תבלינים למיניהם, דק פרי למיניהם, ליקופילום ועוד רבים (הם יביאו גם דבורים, אבל זה גם שיעור לחיים, אם לא תפריע להן, לא תיפגע)
מדשאה, אפילו קטנה של 30 מ"ר הכרחית ביותר בבית פרטי. מקום בו אפשר לשים את התינוק על שמיכה (בשלב הקל כשעוד לא זוחל...), אפשר להתחרדן, להשתזף, למלא גיגית קטנה עם מים או לשחק קצת כדורגל עם הילדים.
מי שבורך בידי זהב,  בטח יבנה לילדיו בית על העץ, משאת נפשו של כל ילד, המקום הראשון הפרטי באמת שלו. עצים מומלצים הם תות, צאלון, שלטית מקומטת, אלמוגן ועוד כאלה שהם אינם שבירים ואינם בעלי עלים מגרים.  כשהייתי ילדה הסתפקנו במשטח עץ חקלאי על עץ התות של נחום, היום יש רעיונות בלי סוף ויש חברות שמייצרות כאלה ומרכיבות בחצר בין רגע.
בית עץ מעשה ידי בעלי הבית: יפתח ומיכל גפנר


אז כשאתם חווים ילדות שנייה ואתם רוצים אותה כיפית, נעימה וגם קצת חינוכית אל תשכחו את הגינה. כי הכל צומח בה, בעיקר הרבה אושר.




בית עץ של חברת ביוגרדן (מגיע בכל מיני צורות וצבעים אך ללא הילדים )


רוצים לפגוש אותי:
 דברו איתי- 054-2280275
בקרו אותי באתר-  https://www.gillyginot.com/
                                           עקבו אחריי דף הפייסבוק שלי -  גילי ארנולדס. תכנון נוף











יום חמישי, 23 במאי 2013

ג'קרנדה אהובתי/ שיר הלל לסיגלון

ג'קרנדה אהובתי/ שיר הלל לסיגלון

מילים: גילי כהן ארנולדס


כסותך הסגולה כמו היתה לי זכרון מתוק
שנישא על כנפי פרחייך.
מרבדים מרבדים
אתעטף בם עד אהיה שוב ילדה
אז אצפה בך רוקדת את ריקוד הרוח.
את והקסטנייטות שלך,
מתעמרת, מתגרה
צוחקת, שמחה, גבוהה ויפה
כאילו ניסית לרקוד בנפשי
את הריקוד שלי.


את והקסטנייטות שלך


להתעטף בהם. מרבדי סגול

סיגלון עלי מימוסה (ג'קרנדה חדת עלים)
פוסט קצרצר שנותן לתמונות להסביר במקום מילים.

אחד העוגנים שהיה לי בעת תכנון הגינה הוא הסיגלון שיהיה לי על הדשא. דמיינתי איך נשב בתוך המרבד הסגול על הדשא באחרי הצהריים של תחילת הקיץ ונאכל אבטיח עם מזלגות קטנים. הסיגלון שלי עוד צעיר ולא פרח השנה אבל תמיד בעונה הזאת נדמה שכל העולם סגול. בכל מקום הוא נראה למרחוק, בכל מקום הוא מציץ אבל בולט כל כך.
אף מעצב לא אוהב להודות בדבר כזה, אבל אין כמעט פרוייקט או גינה שלא אשתול בהם סיגלון. כמו שבעת פלאי תבל של העולם הקדום ואלו  החדשים, ניסחתי מעין רשימת צמחי ארץ ישראל חדשה בה הסיגלון נוכח, משום שהוא כל כך שכיח ועם זאת כל כך מיוחד. הוא פשוט, קל לגידול, גם מצל וגם משמש כעץ מוקד, לא רגיש במיוחד אבל גם לא ממש חסכוני במים ויצטרך תוספת השקיה או שתשתלו אותו בתוך הדשא כדי שיהנה מהממטרות ואתם תהנו לשבת תחתיו ולאכול אבטיח עם מזלגות קטנים.







 מציץ ונראה מרחוק

מה שמנחם אותי כשזה נגמר הוא שמיד בתום העונה הסגולה מתחילה העונה הצהובה של השלטית המקומטת.


רוצים לפגוש אותי:
 דברו איתי- 054-2280275
בקרו אותי באתר-  https://www.gillyginot.com/
                  עקבו אחריי דף הפייסבוק שלי -  גילי ארנולדס. תכנון נוף


יום ראשון, 12 במאי 2013

פרוייקט גמר- גן "בארץ אהבתי" חלק ב'- התכנון

במשך שנים עבדתי בתחום החינוך. מאז שנת השירות בגרעין עודד עד תפקיד כמדריכה בבית ילדים בני 10 בקיבוץ. שם אמרתי די! והתחלתי את הרומן עם הצמחים. (קסמה לי העובדה שהם לא מרעישים יותר מידי...) אפשר להוציא את הבן אדם מהחינוך אבל אי אפשר להוציא את החינוך מהבן אדם ולכן בכל הפרוייקטים שלי אני חושבת איך לחנך את המשתמשים. בכלל אני חושבת שכל אחד בתפקידו, בין אם הוא מהנדס תוכנה ובין אם מעצב אופנה, צריכה להיות לו שליחות חינוכית ואולי זו הציונות של שנות ה 2000. ומה זאת אומרת. המשנה החינוכית שלי כמתכננת היא שילדים ובעצם גם מבוגרים, כולם כולם, צריכים להיות כמה שיותר מחוץ לבית. מי שנמצא בחוץ, חשוף פחות לטכנולוגיה מעכבת מעוף (מחשב וטלוויזיה), מזיז הרבה יותר את הגוף- משחק, ריצה, טיול, ואפילו סתם ישיבה על הדשא גורמים לתזוזתיות שאותה לא עושים בבית. שהייה בחוץ בדרך כלל מפתחת חברתיות ומפגש עם יותר אנשים. האוויר הצח והריחות, הצמחייה וכחול השמיים בעיניים פשוט עושים אנשים, וילדים בעיקר, הרבה יותר שמחים ונינוחים. ואז בשבע בערב נכנסים הביתה, אוכל מקלחת ולמיטה.
בגלל כל אלו ניסיתי שבגן במרכז אבשלום יהיו כמה שיותר מוקדים מעודדי שהייה. המדשאות רחבות ומוצלות, באמפי ובבמה המרכזית אפשר לחגוג יחד חגים ולקיים אירועים, וישנו משטח החלקה  גדול לסקטים ואופניים. בראש שלי ראיתי ילדות קטנות עושות להורים הופעות ספונטניות על הבמה בעוד אחיהם הקטנים משתוללים על הדשא והגדולים יותר מנסים את אתגר הבור העמוק עם רולרבליידס. אחר כך כולם יכולים לפתוח פומלה יחד ולאכול על שפת הבריכה כשסבא מספר על עצי הליבנה ששתולים כאן ומזכירים לו את אלה שהיו ליד בית ילדותו  במוסקבה. ואז אמא תגיד: יאללה השמש שוקעת אתה יכול לסיים את שיעורי הבית כאן ונלך כולנו להתכונן לשעת השינה בבית. (בדיוק שומעת ברדיו את השיר פנס בודד, איך הוא מתאים לתיאור הזה...)

במה ומדרגות ישיבה (אמפי) ברקע הבריכה ועצים אירופאיים צומחים מתוך חול


בור החלקה . אתגר לגדולים


החלק השני בפרוייקט הוא איזור גני הילדים. גם כאן בחרתי להציג את הטבע במלוא תפארתו ולהראות שלפעמים די בפשטות שלו כדי לגרום להנאה. ראשית, נתתי לכל אשכול גנים צבע. הראשון "נצבע" בצהוב ע"י עצי שלטית מקומטת ששתולים סביב המבנה. השני נצבע באותה דרך ע"י הסיגלון עוצר הנשימה והשלישי בוורוד ע"י הפנסית הדו נוצתית. חשבתי שכך תוכל אמא להגיד לבנה, עכשיו אתה הולך לגן הצהוב, שנה הבאה תעלה לגן הסגול. הדרך מהחניה לגן עוברת דרך בוסתן חינוכי- בוסתן בו שתולים כל העצים שלומדים עליהם במהלך השנה, מרימון בראש השנה ועד תאנה בשבועות. תחתם טמונות פקעות של פרחי בר שיפרחו בחורף ובאביב.
לכל ילדי הגנים יצרתי מקום, טבעי עד כמה שהתקן מאפשר, בו אפשר להתכנס ולשחק תוך שיפור הפעילות המוטורית ע"י זחילה, טיפוס וכו'. יש שם "דיונה" שהיא המשכו של העיצוב בגן, מכוסה דשא ממנה אפשר להתגלגל, בור זחילה וטיפוס עם מקבילים, חבל וסולם כשהדגש במקום כזה הוא פרקטיות ובטיחות- הכל מגודר והגננות יכולות להיות שקטות שאף ילד לא יברח לנחל או לכביש ובכל זאת יהנה בין מרחבי משחק וחופש.

חלוקה ברורה לצבעי הגנים, בטיחות ופרקטיות לפני הכל. לכן גדרות מקיפות את מרחבי המשחק.


"דיונת" דשא, בור טיפוס, זחילה והחלקה על משטח גומי, לשיפור המוטוריקה ללא פלסטיקים.

את שני החלקים, קראתי להם חלק הבוקר (גנים) וחלק אחה"צ, מחבר קיר מבטון בגימור דמוי חול. קיר שדומה לדיונה חולית שהרגע שרטטה עליה הרוח זכרונות וסיפורים. גובהה ורוחבה הולכים ומשתנים בטבעיות, פעם היא יוצרת ספסל ישיבה ופעם גומת שתילה ממנה צומחים צמחי ארץ ישראל וצמחים חסכוניים במים: נר הלילה הצהוב, מרווה אינדיגו היפה, מרווה משולשת. בשולי הדשאים גם אגפנטוס, הדס מצוי ונר לילה נאה. לצד הנחל יש צמחי גדה סמיכים ועצים ממוצא אירופאי כמו ליבנה וצפצפה מכסיפה, שצומחים בניגוד מוחלט, מן החול הצהוב. זה המקום היחידי בו האדמה חשופה.

סביר להניח שבגן הזה לא יוקם לעולם ובגלל זה הוא נראה לי כמושלם, אולי כי הוא רק פנטזיה. אולי כי הוא רק שיר. אבל הסיבות לחשיבה עליו  ילוו אותי תמיד, כמו כל הדברים הרבים שלמדתי מתהליך התכנון שלו.


מבט על 

יום חמישי, 2 במאי 2013

פרוייקט גמר- גן "בארץ אהבתי" חלק א' - רעיון

בארץ אהבתי השקד פורח

מילים:לאה גולדברג

לאה גולדברג. בגדר פלא
לחן: מוני אמריליו

בארץ אהבתי השקד פורח
בארץ אהבתי מחכים לאורח
שבע עלמות שבע אמהות
שבע כלות בשער.

בארץ אהבתי על הצריח דגל
אל ארץ אהבתי יבוא עולה רגל
בשעה טובה בשעה ברוכה
המשכיחה כל צער.

אך מי עיני נשר לו ויראנו
ומי לב חכם לו ויכירנו
מי לא יטעה מי לא ישגה
מי יפתח לו הדלת?

בארץ אהבתי על הצריח דגל
אל ארץ אהבתי יבוא עולה רגל
בשעה טובה בשעה ברוכה
המשכיחה כל צער.

אך מי עיני נשר לו...


אם עוד קורה שאני שומעת שיר ופתאום שמה לב לראשונה למילים שלו, אני מיד הולכת לבדוק מי חיבר אותו. תמיד זאת תהיה לאה גולדברג. היא פלא בשירה העברית שאני לא מבינה. איך בן אדם אחד יכול לכתוב "באת כלילה הבא אל האוח" (סליחות) ואחר כך, באותו לילה להפגיש איילות עם פילות במשחק גולות? ("מה עושות האיילות בלילות").  גולדברג הנפלאה, למרות סיפור חיים כל כך טראומטי הצליחה לראות את היופי בעולם. לא היתה לה אהבה, אבל הרבה אהבות פרחו בצל שיריה. לא היו לה ילדים, אבל היא כתבה להם ובשבילם כאילו נשארה כך בעצמה. פלא נוסף היא רוחמה רז שמסבירה בדרך הכי פשוטה מהו "קול פעמונים". נדמה שאז לכולם היו קולות יותר יפים אבל לדעתי היא הזמרת הכי טובה בדורה.

לפני שש שנים התחלנו, כל החבר'ה הצעירים במושב, להכין את מסיבת פורים. אני הייתי ב"צוות קישוט" ושם הסבירה לי מיכל שלפני הכל, חייבים להחליט על קונספט, על נושא שסביבו מקשטים את המועדון. באותה שנה הנושא היה קלפים והמועדון מעולם לא נראה טוב יותר (מאז כל שנה מצליחות הבנות של צוות קישוט להתעלות על עצמן מחדש).
לקחתי את העצה של מיכל גם לפרוייקטים שלי. הרבה יותר קל והרבה יותר משמעותי ל"תפור" עיצוב של גן לפי נושא. מכיוון שאני מתחברת למוזיקה, קל לי יותר לעצב תמונות משירים. אחת השאלות בשאלון הכרות ללקוחות שאני פוגשת היא מה השיר האהוב עליכם? כדי לדעת מה צריך להיות המקצב בגן ומה המראה הכללי.
בסוף שנה ב' תכננתי גן זיכרון על פי מילות השיר "זרעי קיץ" של מאיר אריאל. לפרוייקט הגמר שלי בחרתי את השיר "בארץ אהבתי השקד פורח".

"בארץ אהבתי השקד פורח" הוא אחד מסדרה בת שלושה שירים הנקראית משירי ארץ אהבתי. הראשון בהם הוא "מכורה שלי" שבו התאהבתי נואשות בשנת 2008 בפסטיבל אינדינגב כשעלתה לשיר אותו רות דלורס וייס הנפלאה. והשלישי הוא שיר שאינו מולחן.
אפשר לראות כאן שאותה ארץ היא אישה בודדה, מכורה ענייה, שאף אורח לא מגיע אליה והיא לא זוכה לאהבה. אפשר להבין שהיא מולדתה של גולדברג, ליטא. ואפשר גם להאמין שהיא ארץ ישראל. את חוסר הוודאות הזה החלטתי לנצל ולפי הפירוש שלי לבנות תפאורה לגן.
המקום הוא מרכז אבשלום בחבל שלום אשר על גבול מצריים ורפיח. יישוב קטן אותו הקימו ב1991 עולים מבריה"מ. פעם הוא היה יישוב קרוואנים היום הוא עומד למנות 150 משפחות עם רשימת המתנה ארוכה לקבלה, נוי לא רע וגני משחק וספורט. השטח אותו תכננתי הוא תשעה דונם במרכז ליד המזכירות והמועדון. בו עתידים לקום 3 אשכולות גנים.




התכנית הייצוגית. תשעה דונמים במרכז אבשלום


כאמור החלטתי לתת פירוש משלי לשיר ולהשליכו באופן סמוי בגן. הגרעין המייסד ביישוב הגיע ממזרח אירופה היישר לדיונות החול. אנשי המקום יוכלו אולי להזדהות עם שיר שמדבר על כיסופים וערגה למולדת אך רומז גם על אהבה לארץ ישראל. תמיד הייתי מלאת הערכה לעולים ונראה לי שהעובדה שהחליטו לעזוב הכל ולעלות ארצה לא אומרת ששכחו את מולדתם או שהפסיקו לאהוב אותה. בגלל זה לב הגן הוא בריכת נוי ונחל ארוך עם צמחי גדה ועצים ממוצא מזרח אירופאי שצומחים ישר מן החול הצהוב. זה החלק היחידי ללא ריצוף או חיפוי צמחייה. דווקא כדי להדגיש את הניגוד בין העבר להווה . מסביב לחלק הזה, בחצרות הגנים ובמקומות המפגש והמשחק, הצמחייה היא ארצישרלית מקורית  (אלה א"י) ונרכשת (סיגלון, שלטית, פנסית - עצים שכבר כל כך שכיחים בנוף שלנו שלדעתי מסמלים ישראליות) השיחים והצמחייה הרב שנתית היא ישראלית (פירוט בפרק הבא) והיא צומחת לרוב מתוך בטון צהוב או דשא.
הגן עגול ונא במקצב השיר כשהדבר היחידי שמרמז על המקור הוא שבע כלות בשער. שבעה עצי לגרסטרמיה הודית בפריחה לבנה יפהיפיה. המטרה היא שכל אחד ירגיש שייך, וכל אחד יתרגש משהייה בגן שהוא בעצם שיר שהלחן שלו הוא הם אדריכלות וגינון.
בפרק הבא- המשך תיאור הגן, מעצבי נוף כמחנכים ולמה אני חושבת שכולם צריכים להיות רק בחוץ רוב היום.

לגרסטרמיה הודית לבנה. כלה בשער
 
 
 
אלה ארצישראלית. ניגודית לצמחייה החורש המקורית

 



 
 

יום רביעי, 24 באפריל 2013

שדה נוריות,פרחי בר ומה הקשר לגינון גרילה?

נורית

מילים ולחן: רונית שחר


נורית
שלא הספקתי לקטוף
את מזכירה לי את פעם
לפני שבאתי רחוק לחפש
שמש
רחמי עלי
להירדם לך בין הקרניים
ולמחוק את הצער

ידיים אובדות מושיטה אלייך
אל הרוח אל אינסוף

נורית
שלא הספקתי לקטוף
את מזכירה לי את פעם
לפני שבאתי רחוק לחפש
שמש
להירדם לך בין הקרניים
ולמחוק את הצער

ידיים אובדות מושיטה אלייך
אל הרוח אל אינסוף

נורית
שלא הספקתי לקטוף
את מזכירה לי את פעם
לפני שבאתי רחוק לחפש
אדמה
רחמי אותי
שיעטפו החולות
והים ישתוק

ידיים אובדות מושיטה אלייך
אל הרוח אל אינסוף

נורית
שלא הספקתי לקטוף
את מזכירה לי את פעם
לפני שבאתי רחוק
אדמה
רחמי אותי
שיעטפו אותי החולות
והים ישתוק




בגיל 13 קיבלתי מערכת סטריאו שחורה. הדיסק שלום לתמימות של רונית שחר היה אחד הראשונים שקניתי. הייתי אז מאוהבת בפעם הראשונה והרגשתי כאילו כתבתי את כל השירים. כמה שנים אחרי יצא השיר היפה הזה שמשלב באופן הרמוני בין הקול הנעים של רונית שחר והנוגות הטבעית שלה. עולים לי בראש כל כך הרבה פירושים אפשריים לשיר הזה אבל מה שקונה אותי מיד היא האדמה הרחמנית והחולות העוטפים. ושוב, כמו בפוסטים הקודמים שלי, גם כאן אני מקבלת הוכחה לכך שההתחלה והסוף הם באדמה וגם מי שהלך לחפש והגיע מרחוק ימצא את כל מבוקשו באדמה שתמיד לרגליו ותמיד ותקיף אותו. הנורית במקרה הזה מייצגת בשבילי את הטבע התמים, את המקום והרגע שלא צריך ללכת רחוק בשבילם כדי להרגיש טוב.  כשחיפשתי את המילים לשיר נתקלתי באתר כלשהו בטעות כתיב ידיים "עובדות" (ולא אובדות), שלחתי הודעה בפייסבוק לרונית שחר והיא כתבה לי שהמילה הנכונה היא אובדות כמובן. ואני חושבת- ידיים עובדות לעולם לא יהיו אובדות, בטח אם הן עובדות את האדמה.

אז לפני הכל- הסתכלו בתמונות רגע:


צילום: אדי ישראל



צילום: אדי ישראל






ידיים עובדות מושיטה אלייך




טבע תמים. צילום: אדי ישראל


וואווו. זה מה שאמרתם בלב או בקול, נכון?
תארו לעצמכם כמה שטחים ענקיים מסודרים בשורות גדולות: לבן, צהוב, כתום, ורוד, אדום וצבעוני. תארו לעצמכם את אחד היתרונות הגדולים של מגורים בפריפריה, מגורים בסביבת טבע.
קיבוץ בסביבה כבר כמה שנים מגדל פקעות של נוריות, אין צורך בפרחים עצמם ולכן מותר לבוא להשתולל ולקטוף בזהירות, בעזרת מזמרה או מספריים כדי לא לעקור מן השורש. בכל שנה אני מגיעה לשם לצילומים וסתם לשהייה במקום גדול שפורח בו הרבה אושר. את כרטיס הביקור לעסק עיצבתי מתמונה שצילמתי שם בשנה שעברה.
לפרחי בר יש יתרונות רבים כך שכדאי לשלב אותם בגינון פרטי וגם בגינון ציבורי. הם טבעיים לגמרי, הם צצים מעצמם ולא זקוקים להשקייה נוספת בחורף. (במקומות צחיחים כמו הנגב שלנו אפשר לתת השקיית עזר). מה גם שהם הפכו די נדירים בנוף ה"עיצובי" ויפה פתאום לראות אותם מחוץ לבית. תחשבו שבכל שטח ציבורי שמגונן רק ע"י עצים יטמנו פקעות ויזרעו זרעים של פרחי בר. כל שנה הם יפרחו מחדש, ימנעו מהאדמה להתהדק וכך ימנעו סחף של מים ויעזרו להם להגיע למי תהום. חוץ מזה שיהיה הרבה יותר יפה. בכל שטח ציבורי שתכננתי היתה חלקה של פרחי בר מתחת לעצים או עומדת בפני עצמה, הרי בכלל המוטו שלי הוא שלא תהיה אדמה ללא צמחייה. אפשר גם לעשות מכל העניין פעילות חינוכית ולתת לכל תלמיד בבי"ס, לכל חניך בתנועת נוער, או לכל תושב ביישוב כלשהו 3 פקעות וכמה זרעים וביום אחד להפריח שממה שלא היתה אמורה להיות. (וכאן המקום להסביר שצריך פיקוח על סוגי הצמחים, כדי למנוע פלישה של צמחים חדשים ושתלטניים אל המארג הטבעי)


פשתה גדולת פרחים, שלח, דרבן הפרש וחוטמית כפרחי בר. כובע הנזיר מצויין לגינון גרילה

ומה לעניין גינון גרילה? גינון גרילה הוא גינון של שטח ציבורי מוזנח או נטוש שלא בטיפולו של שום גנן או ב"טיפול" הרשות. "טיפול" במרכאות כי יש כל כך הרבה שטחים שזורם בהם טפטוף במקרה הרע או סתם עומדים ריקים במקרה הטוב.
מדובר באנשים שמטפלים בשטח, כמו כל הדברים היפים, באופן סמוי מן העין. באים באישון לילה, זורעים, משקים ומגרפים כדי שכ-ו-ל-ם יהנו מן התוצרת. זה יכול להיות גינון נוי או יער מאכל.  לרוב הרשויות, כדרכן של רשויות, מתנגדות והורסות את הגינון. אני עצמי כבר שמתי עין על כמה שטחים בסביבה שיזכו לזריעה לקראת החורף...בקשר לזה ובהמשך לפוסטים הקודמים בנושא גידול ירקות ועשבי בר למאכל, אני מצרפת קישור להרצאה קצרה, ששינתה לי את כיוון החיים, בנושא יער מאכל ציבורי שבוצע באופן גרילי.
אני מאחלת לכולכם שקרני השמש, האדמה והחולות ילטפו ויעטפו תמיד, שהידיים יעבדו ולא יאבדו ושתספיקו לקטוף את הנורית שלכם, ואם לא אז שלא יהיה מאוחר בשבילה אף פעם. (הקוראת רונית שחר מוזמנת לקטוף כאוות נפשה...)


 


יום רביעי, 17 באפריל 2013

מדברת בפרחים

דבר אלי בפרחים
מילים: אורי אסף
לחן: דובי זלצר


בחורף הגשם דפק על הגג
אמרה כי לבן הוא צבעה האהוב
ליד אז הגיש לה - בלב היה חג
צרור נרקיסים ריחני ורטוב
צחקה - נערי החביב
עוד נשוב נדבר באביב

דבר אלי בפרחים, אהובי
דבר אלי בפרחים

אביב בא, ביקשה אביבית להיות
הוריקו שדות במרחב ובניר
הביא לה זרים זהבי חרציות
אך היא כבר ציפתה ליום קיץ בהיר
את פרחי התבל לי אסוף
נתראה עת אביב יחלוף

דבר אלי בפרחים, אהובי
דבר אלי בפרחים

יום קיץ לוהט והוא בביתו
יבש כל שדה פרח בר לא שרד
לפתע בפתח עמדה לקראתו
ביקשה זר פרחים, לו רק פרח אחד
איך יתן והכל כבר יבש
אבל היא עוד חזרה לבקש

דבר אלי בפרחים, אהובי
דבר אלי בפרחים


כשלקח אותי גיא, בעלי, טרמפ מעמק הירדן הביתה למושב, הוא היה לקראת סוף לימודי הנאתורופטיה במככלת רידמן. הוא אמר שיתאים לי ללמוד פרחי באך. לא ידעתי מה זה וגיא הסביר שבגדול לכל פרח יש תרומה אנרגטית שונה על הנפש. בבורותי הגדולה הסכמתי איתו ואמרתי לו שבאמת מצב הרוח שלי משתנה כשיש חמניות גדולות בבית שמשמחות אותי, שושן צחור שגורם לי להתרגש, וכשפורח חצב אני ממש בדכאון. גיא צחק. פרחי באך הם תמצית לבליעה וההמשך למתעניינים כאן: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%97%D7%99_%D7%91%D7%90%D7%9A
אני חושבת שיום אחד גם ירפאו לפי התאוריה שלי...
שנים אחר כך למדתי אדריכלות נוף והגינה הפרטית שלי ושל לקוחותיי, ופרחים בכלל  נהיו לכלי שדרכו אני מאמינה שאפשר לרפא ולהתרפא.

עברו שנים, גיא הפך לחקלאי ואמר לי דבר נוסף: שחקלאות  היא הדבר הכי קרוב לעבודת שמיים ומשמעותה כמעט להיות שליח ה'. איזה משפט יפה, כמה נכון. יש שיגידו את זה גם על רפואה, אני מחשיבה כאן גם את הגינון ועוד יותר את השירה.
יש שירים שכשאני שומעת אותם אני יודעת שבשביל לכתוב מילים כאלה צריך תקשור ישיר לה', והמשורר שכתב אותן, גם אם הוא חילוני, ללא ספק מקננת בו רוח של קודש.
בבלוג הזה אני רוצה לקשר בין שירה לגינה. בין אומנות לעבודת שמיים ובעיקר לתת טיפים לעיצוב גינה ואדריכלות נוף כמרפאים נפש אדם.
אני רוצה לדבר בפרחים.

יום חמישי, 11 באפריל 2013

גינת ירק

בערוגת הגינה
מילים: חיים נחמן ביאליק
לחן: מנשה רבינא


בערוגת הגינה
מסביב לחבית
עמדו לרקד
כרוב עם כרובית

זאת הסלק ראה
והנה גם הוא בא
איתו עגבנית
והשמחה רבה

לה לה לה,
לה לה לה,
לה לה, לה לה לה,
איתו עגבנית והשמחה רבה.

רק הפול המסכן
עמד לו בצד
הוא נשען על מקלו
לא נע ולא נד

איך אוכל לשמוח
איל אוכל לרקוד
ותרמילי כולם
כולם ריקים עוד?

לא שבת ולא חג,
כי אם יום קיץ סתם,
ובגינת הירק
קול ששון ומחול עם.

החגב בעוגב,
בחצוצרה הצרצר, -
רגל מי זה אפוא
ממחולות תעצר?

ובערוגת הגינה
מסביב לחבית
קפץ כרוב, הרים שוק,
קם לרקוד עם כרובית.

וירא זאת אבטיח
ולא יכול עוד עמוד
ובמדי הפסים
רץ עם דלעת לרקוד.

בן תירס צהוב המעיל                                                 


תבלינים כצמחי מסלעה

בלוריתו אז הפשיל
ובחטפו חמנית
קם לכרכר בגיל.

ויבער אז כאש
מקנאה לב הצנון
ויקפוץ לפזז
עם אחות המלפפון.

וכראות זאת הסלק
התאפק לא יכול
ויתפוש עגבנית
ויצא במחול.

ופתאום - שימו רווח -
גם הגזר זה בא
מכרכר בכל עוז
עם בת לפת עבה.

וגם צמד החמד,
בצל ובת שום,                                                          
עומדים לרקד

התלבטו בין רגלים,
וראו: לא גרשום!

גם בלבוס האביון -
אל אתן פי לחטוא -
בא לרקוד, במחילה,
הוא על כל משפחתו.

ותרעש הגינה
ויהום בה כל שביל
ממחולות ונגינה
וממצהלות גיל.

רק אפון המסכן
עמד מן הצד,
על מטהו נשען
ולא נע ולא נד.

"איכה אוכל לשוש,
איכה אוכל לרקוד -
וציצי נשרו כבר,
ותרמילי ריקים עוד."


האמת היא שהרגע גיליתי את כל הבתים הנוספים האלה בשיר, תמיד חשבתי שרק הפול הוא זקן ועצוב ועכשיו אני מגלה גם את האפון המסכן. ממש כואב הלב. השיר הזה יכול להיות חלק ממסע הסברה "והדרת פני זקן".
חתיכת אוקסימורון חיבר לנו כאן ביאליק!! כל הגינה שמחה ורוקדת, זוגות זוגות יוצאים במחול חושני, ריקוד מושחת!
אין הבדלי מעמדות -  אלו שיש עליהם דעות קדומות של ריח (לדעתי ריח השום נפלא) לא מגורשים וגם תפוחי אדמה עניים יכולים להביא את כל המשפחה, ולא נורא שלא הבאתם צ'ק...
מצד שני התיאורים של הפול והאפון הזקנים שתרמיליהם ריקים ותש כוחם קורעים את הלב. אין להם מה להציע יותר. ציציו של האפון נשרו (אולי זו אפונה אחרי כמה הנקות?) ואף אחד גם לא טורח לענות להם על השאלה. אני מאלה שחושבים שספרות ילדים היא ספרות לילדים ואין לה משמעויות אחרות. אף פעם לא קיבלתי את הטענה ש"מעשה בחמישה בלונים" מדבר על מוות לדוגמה, אבל כאן ממש מתגנבת מחשבה של תיאור חיים רגיל. יש את אלו שיכולים לרקוד ולשמוח בחיים האלה ויש את מי  שנתנו ונתנו ומרוב נתינה כבר אין להם כוח לרקוד ואף אחד כבר לא רוצה אותם ואת התרמילים הריקים שלהם (טוב נו, העץ הנדיב הוא מלך המשמעויות הנסתרות בספרות ילדים- את זה אני מקבלת) והחיים ממשיכים. כי ככה זה ביהדות כששמחות ואבל מתערבבים  כך.
הגינה השמחה ביותר היא גינת ירקות,  ואין דבר משמח יותר מלאכול ירק שזרעת, השקית וקטפת. החל מטופח ריחני (אפונה מתוקה) ועד ברוקולי. הערך המוסף  כל כך גבוה. קודם כל זה דבר שנפלא לעשות עם ילדים וכאן דווקא יש מסר סמוי- סבלנות, השקעה, קל יותר להעריך משהו שטיפחת. היה כיף כל כך למשוך בגזר כששירי שלי שרה את השיר. בסוף קראנו לגורי הכלב שלנו - זה באמת קשה מאוד להוציא גזר! דבר נוסף הוא האורגניות. יש לכם ירקות בלי ריסוסים, אם לא דישנתם אז גם בלי כימיקלים בכלל, משאית וטרקטור לא הובילו אותם וזיהמו את האוויר והם זמינים תמיד.  לא צריך להצניע את הגידולים בערוגה נסתרת. אפשר להשתמש בהם כצמחי נוי. הזעתר, הקורנית, האורגנו והזוטה הם במראה ארץ ישראלי לגמרי ויתאימו במסלעה ים תיכונית ולצד רוזמרין ולוונדר.
אני אוהבת לזרוע כי כך הצמח חזק יותר. בכלל אני שותלת כל שארית שהיא: שורש סלרי, ראש סלק, שאריות של פקעות בצל ירוק, כל דבר שאפשר להחזיר לאדמה ולקבל ממנה משהו בתמורה.
רוב הירקות והתבלינים יעדיפו שמש מלאה והשקייה סדירה ומפנקת. במחזור האחרון שתלתי שום נוי (טולברגיה חריפה) בין השתילים מתוך אמונה שהוא ירחיק מזיקים ואכן לא היו מזיקים אבל החסות נאכלו לגמרי ע"י ציפורים. בכל יום אני מכינה לשירי חביתה עם זעתר, אורגנו ובצל ירוק קצוצים, בכל יום טקס הקטיף והבישול, כל כך נחמד ובריא.
תבלינים הם בכלל הכרחיים. מיליון סוגי תה, כל אחד והיעילות שלו. כואבת הבטן שתה מרווה, הילד לא רגוע, תן לו קמומיל, טימין טוב למחלות נשימתיות, מוציא ליחה. לימונית, לואיזה ומליסה נוגדי חימצון אשר יעילים במניעת סרטן. ועוד המון שימושים שלמדתי מהנטורופתים הפרטיים שלי.

דווקא בגינת הירק האמיתית יש צורך רב בזקנים שכבר גמרו את ה"קריירה". ירקות ממשפחת המצליבים כמו כרוב וברוקולי משחררים חנקן בעת הגידול ולכן מעשירים את הקרקע לגידול הבא. כל עלה שנושר הופך לדשן, כל שורש מאוורר את האדמה, כל תרמיל שהתרוקן, זרעיו מצמיחים כמה שתילים חדשים. יש לנו כל כך הרבה מה ללמוד מהטבע.

ואתם- מוזמנים להגיב, לשאול ולשתף בשירים אהובים. כדאי גם שתירשמו לבלוג למעלה מצד ימין, כי ככה אני אדע מי פה ואתם תוכלו לדעת מתי מתפרסם פוסט חדש.


שום נוי לצד ירקות




ו....יצא הגזר


רוצים לפגוש אותי:
 דברו איתי- 054-2280275
בקרו אותי באתר-  https://www.gillyginot.com/
                                           עקבו אחריי דף הפייסבוק שלי -  גילי ארנולדס. תכנון נוף






יום רביעי, 3 באפריל 2013

שירת העשבים



שירת העשבים

מילים: נעמי שמר עפ"י רבי נחמן מברסלב

לחן: נעמי שמר


דע לך
שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד
משלו
דע לך
שכל עשב ועשב
יש לו שירה מיוחדת
משלו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של רועה

כמה יפה
כמה יפה ונאה
כששומעים השירה
שלהם
טוב מאוד
להתפלל ביניהם
ובשמחה לעבוד
את השם
ומשירת העשבים
מתמלא הלב
ומשתוקק

וכשהלב
מן השירה מתמלא
ומשתוקק
אל ארץ ישראל
אור גדול
אזי נמשך והולך
מקדושתה של הארץ
עליו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של הלב.


את השיר הזה אני אוהבת במיוחד כי הוא מחבר ארבעה דברים שאני אוהבת מאוד, אפשר לומר מעריצה:
עשבים , נעמי שמר, רבי נחמן מברסלב וארץ ישראל. בכל פעם שאני נתקלת בכתבים ואימרות של רבי נחמן  הנפש החילונית שלי מתרגשת. מהמעט שאני מבינה רבי נחמן  היה ציוני מובהק, אוהב חינם ובעיקר נגד החמרה של מצוות על חשבון אמונה. אמונה אישית ושמחה הן אהבת השם האמיתית.
קראתי באתר פיוט שרבי נחמן לא ראה בטבע רק צמחייה, חיים ואדמה אלא גם מקור להשראה רוחנית. (נשבעת שלא ידעתי את זה כשכתבתי את הפוסט הראשון) אני בטוחה שאם היה רב ראשי כמוהו בימינו הרבה צרות ופערים בין חילונים לדתיים היו נעלמים. כך הוא אמר למכר:
"אם היית זוכה לשמוע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך... כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאד ביניהם לעבוד את ה' ביראה"

גשמי הברכה שפקדו אותנו השנה, בצירוף השמש האביבית שמגיעה גם באמצע החורף הם מתכון בטוח לעשבים שוטים בגינות. מה לעשות? לרסס? לדסקס ? לעשב ידנית? לעדור? כל התשובות נכונות. תלוי באיזה שלב נמצאת העשבייה .
אני מרססת נקודתית רק מעט יבלית שמנסה להיכנס לגינה   ומעשבת כל פעם קצת את העשבים הקטנים ולאט לאט הצמחים יכסו את האדמה ולא יצוצו כמעט. המוטו שלי בתוכניות צמחייה הוא- לא לראות את צינורות הטפטוף, הכל מכוסה!
אבל רוני, אחותי, נטורופטית בעצמה וגם כן גננית מכינה מטעמים מה"ירקות חינם" שצומחים בגינה. היא אומרת שבריג'לה (רגלת הגינה) יש אומגה 3 , הסרפד עשיר בברזל ומינרלים נוספים והחובזה עשירה גם היא בברזל וחלבון. לא סתם הם מוצאים עצמם בגינות של כולנו ואנחנו במקום לקבל את מתנותיו של אלוהים לחיים בריאים, מנסים להדביר אותם בכל מחיר.
הנה תמונה של  ניוקי ברוטב שמן זית וחובזה עם נגיעות בטטה- זה היה מעדן!!!

סרפד בערוגת הירק. במקום לעקור או לרסס- חולטים ושותים


פינת מדורה בפינה בחצר עם עשבים וחרציות. כמו מדורה בטבע








עוד על צמחי בר וערכם התזונתי אפשר לקרוא באתרים הבאים:
http://www.bayadaim.org.il/2012/03/%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A7-%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%93-%D7%90%D7%9A-%D7%9E%D7%94-%D7%99%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%9E%D7%97%D7%A8/
משפט נוסף שמיוחס לרבי נחמן: "לכל מקום אליו אני הולך, אני הולך לארץ ישראל"- עבודת הקרמיקה שלי :)


                                                     
                                       


                                                רוצים לפגוש אותי:
 דברו איתי- 054-2280275
בקרו אותי באתר-  https://www.gillyginot.com/
                  עקבו אחריי דף הפייסבוק שלי -  גילי ארנולדס. תכנון נוף


יום חמישי, 7 בפברואר 2013

פזמון ליקינטון

רק בשנים האחרונות התחלתי לאהוב את החורף, אולי בגלל שיש לי זוגיות, אולי בגלל שלמדתי להכין מרקים, אבל בעיקר בגלל הפתעות החורף שצצות כל שנה מחדש. היקינטון הזה, שקניתי כבר עם ניצנים, פורח בריח חזק על אדן החלון והוא יפרח שוב גם בשנה הבאה (בכלל מאוד משתלם  לקנות צמחים ועצים , הם עולים עשרות שקלים ויש שנשארים כל החיים) משום מה פקעות החורף יודעות מתי הגשם הראשון ואי אפשר לעבוד עליהם עם טפטוף או ממטרות וכשהן נובטות, אין לתאר את ההתרגשות: שוב פעם הגעתן, איזה נאמנות. כלניות ונרקיסים אפשר לשתול בדשא כדי לשוות מראה של אחו חורפי אפשר גם לצידי שביל, הם לא ייפגעו מהשקייה קייצית. אני אוהבת לשתול אותם, בתוספת נץ חלב, חוטמית וחמציצים צמוד לצמחי קיץ שיש לגזום בחורף כמו גאורה ועשבוניים שונים או סמוך לעצים ושיחים נשירים. כך אין איזור עצוב בחורף....
פקעות כמו נוריות כדאי לשתול במקום לא מושקה או להוציא בתום העונה. יקינטון ונץ חלב "דוביום" יתאימו גם בעציץ במקום מואר מאוד בבית.
יקינטון מרגש אותי במיוחד מאז שקראתי את הסיפור "קדירת ינשופים" של גיל חובב  אשר מופיע בספר "סוכריות מהשמיים" הנה קטע ממנו:
"אמא שלי לימדה אותנו את הכלל הכי חשוב באמנות, זה שמלווה אותי עד היום: כשזה טוב באמת, זה תמיד עליך.
 הכלל הזה גרם לי לבכות ערב אחד כשהייתי חולה וקודח, ואמא שלי ניסתה לשיר לי שיר ערש – 'פזמון ליקינתון' של לאה גולדברג:

לילה לילה מסתכלת הלבנה

יקינטון על אדן החלון שלי


בפרחים אשר הנצו בגינה

בפרחי היקינתון

בגננו הקטון

לילה לילה מסתכלת הלבנה

 ואומרת הלבנה לעננים:

"תנו טיפה ועוד טיפונת לגנים

שיפרח היקינתון

בגננו הקטון"

כך אומרת הלבנה לעננים


יקינתון פורח שנה אחרי בגינה



בא הגשם וצלצל בחלוני

שר ניגון עליז לפרח בגני

וענה היקינתון

בשמחה ובששון

למטר אשר צלצל בחלוני


ומחר נצא כולנו אל הגן

ונראה שם את הפרח הלבן

ולכבוד היקינתון

בני ישיר את הפזמון

ושמחה גדולה מאוד תהיה בגן

 זה כמובן לא הלך, כי כמו שאמא שלי אמרה: "תראה את סניור דילמונדו, כמה הוא יכול להיות אגואיסט. הדבר שאני הכי אוהבת בעולם זה שירים, והוא נתן לי קול שלא יכול להחזיק אפילו טון אחד". אבל באותו ערב לא היה לי פנאי לכעוס על סניור דילמונדו. היה לי חום, הייתי אומלל, כאב לי הגרון, וחוץ מזה, חשתי מרומה: "זה בכלל לא נכון, מה שאמרת", מחיתי באוזני אמא שלי בטון צרוד.

"למה?", השתוממה אמא שלי, אני באמת זייפנית איומה".

"לא זה. בעניין השירים שהם תמיד עלי. השיר פזמון ליקינתון הוא בכלל לא עלי".

"למה?".

"כי לילד בשיר יש גן ולי אין, ויש לו יקינתון ולי אין, והוא יודע לשיר פזמונים לפרחים ואני לא". עכשיו כבר הייתי קרוב לדמעות.
"אבל גילי", ליטפה אמא שלי את ראשי, "אתה לא הבנת משהו. זה כן עליך. זה תמיד עליך. כל השירים בעולם נכתבו עליך, מלאך קטן. וגם האחד הזה: אתה פשוט לא הילד. אתה היקינתון".



בסוף הפריחה אני טומנת את הפקעות בגינה- היקינטונים פורחים כל שנה מחדש




כלניות במראה טבעי בכניסה לבית


התרגשות בחורף, שמחה באביב המוקדם




שילוב פקעות ופרחי חורף בגינה

חמציץ ורוד- פורח המון יוצא לבב בנובמבר ופורח עד החמסינים הראשונים של מאי-יוני


את השיר פזמון ליקינטון אני אוהבת עוד יותר מאז שנולדו לי ילדי. אין ילד שלא אוהב את השיר הזה לפני השינה. אין ילד שהשיר הזה לא נכתב עליו.


מדשאה במראה טבעי של חורף. את הדשא לא צריך לכסח בעונה הזאת כך שהכלניות מוגנות ופורחות כל שנה



מוזמנים לבקר אותי באתר https://www.gillyginot.com/
בפייסבוק גילי ארנולדס. תכנון נוף
או ליצור קשר בטלפון 054-2280275