|
בכל פעם שאני אומרת לאמא שלי משהו כמו "תודה שהעברת לי את הגנים של אהבת גינה ופרחים" היא אומרת זה מסבא שמואל ומאמא שלו. עוד אדם בשושלת הגננים היתה דודה בטי.
בטי ווינברג (לשעבר סמבן) היא אחותו הגדולה של סבא שמואל והיחידה מבין עשרה אחים שגרה בארץ. היא ובעלה שמואל (שמואל אחר) גרו באשדוד ולכן נקראו הדודים מאשדוד. הם תמיד היו זקנים בעיני, אך צלולים ונדיבים ואירחו אותנו המון בביתם.
אני זוכרת את אוסף הבובות הענק והאמפנדות המצוינות שהגיעו אפילו עד נשיא ארה"ב (באמת .היתה להם מאפיה כשגרו באמריקה), בגיל צעיר מאוד עוד לא שמתי לב לגינה.
כשנפטר הדוד מאשדוד, בגל תשעים פלוס, עברה דודה בטי להתגורר בדיור מוגן וחילקה את הרכוש למשפחה. ה"רכוש" שיישאר תמיד במשפחתנו, לזמן הארוך ביותר, הם פרחי ה"בוקר טוב" שלה. פרחים דמויי פורטולקה ("פרחי הסתדרות", "פרחי שמש") אך בשונה מהם הם פורחים כל היום ולא רק בשעות הבוקר. הם צצים כל שנה מחדש באביב-קיץ ונעלמים בחורף. מבחינתי הם התחליף המושלם למרבדי כובע הנזיר והחמציצים של החורף ופועלים איתם מעולה בשיטת הנדנדה, זה מופיע וזה נעלם, תמיד יש פריחה מרהיבה. בגלל האופי הסוקולנטי שלהם קל להרבות אותם ולכן גם לחברים במושב או לכל מי שמקים גינה חדשה יש כאלה, מתנה מאמא שלי.
 |
| בטי ויינברג ז"ל |
 |
| מרבדים זוהרים כל הקייץ |
 |
| מזכרת לתמיד |
גינה היא מקום אידאלי לאנדרטאות זיכרון. אל תדמיינו בטון ומתכת, דמיינו צמח שמזכיר לכם אהוב שאיננו. זה יכול להיות בשמו או באופיו. זה יכול להיות עץ גבוה וחזק, זו יכולה להיות פריחה מרשימה וריחנית בדיוק בזמן האזכרה. זה יכול להיות שביל מאבני בזלת כהות ומוצקות או בריכת נוי מרגיעה, זה יכול להיות צבע חזק, זה יכול להיות נקי ומסודר, פראי וצבעוני, מתוק או קוצני. מה שבטוח שכל הזמן תהיה לכם תזכורת למי שאין צורך להפסיק לאהוב אותו רק כי הוא מת...
 |
| שביל בגינה של אמא שלי |
 |
| עוד פינה מתחת לעץ הזית אצל אמא שלי. ותודה לאל על תורשה |
שנה טובה, שיהיו בה רק ברכות, שנזרע בה אהבה במקום שנאה.
רוצים לפגוש אותי:
דברו איתי- 054-2280275
בקרו אותי באתר- https://www.gillyginot.com/
עקבו אחריי דף הפייסבוק שלי - גילי ארנולדס. תכנון נוף