נורית
מילים ולחן: רונית שחר
נורית
שלא הספקתי לקטוף
את מזכירה לי את פעם
לפני שבאתי רחוק לחפש
שמש
רחמי עלי
להירדם לך בין הקרניים
ולמחוק את הצער
ידיים אובדות מושיטה אלייך
אל הרוח אל אינסוף
נורית
שלא הספקתי לקטוף
את מזכירה לי את פעם
לפני שבאתי רחוק לחפש
שמש
להירדם לך בין הקרניים
ולמחוק את הצער
ידיים אובדות מושיטה אלייך
אל הרוח אל אינסוף
נורית
שלא הספקתי לקטוף
את מזכירה לי את פעם
לפני שבאתי רחוק לחפש
אדמה
רחמי אותי
שיעטפו החולות
והים ישתוק
ידיים אובדות מושיטה אלייך
אל הרוח אל אינסוף
נורית
שלא הספקתי לקטוף
את מזכירה לי את פעם
לפני שבאתי רחוק
אדמה
רחמי אותי
שיעטפו אותי החולות
והים ישתוק
בגיל 13 קיבלתי מערכת סטריאו שחורה. הדיסק שלום לתמימות של רונית שחר היה אחד הראשונים שקניתי. הייתי אז מאוהבת בפעם הראשונה והרגשתי כאילו כתבתי את כל השירים. כמה שנים אחרי יצא השיר היפה הזה שמשלב באופן הרמוני בין הקול הנעים של רונית שחר והנוגות הטבעית שלה. עולים לי בראש כל כך הרבה פירושים אפשריים לשיר הזה אבל מה שקונה אותי מיד היא האדמה הרחמנית והחולות העוטפים. ושוב, כמו בפוסטים הקודמים שלי, גם כאן אני מקבלת הוכחה לכך שההתחלה והסוף הם באדמה וגם מי שהלך לחפש והגיע מרחוק ימצא את כל מבוקשו באדמה שתמיד לרגליו ותמיד ותקיף אותו. הנורית במקרה הזה מייצגת בשבילי את הטבע התמים, את המקום והרגע שלא צריך ללכת רחוק בשבילם כדי להרגיש טוב. כשחיפשתי את המילים לשיר נתקלתי באתר כלשהו בטעות כתיב ידיים "עובדות" (ולא אובדות), שלחתי הודעה בפייסבוק לרונית שחר והיא כתבה לי שהמילה הנכונה היא אובדות כמובן. ואני חושבת- ידיים עובדות לעולם לא יהיו אובדות, בטח אם הן עובדות את האדמה.
אז לפני הכל- הסתכלו בתמונות רגע:
 |
| צילום: אדי ישראל |
 |
| צילום: אדי ישראל |
 |
| ידיים עובדות מושיטה אלייך |
 |
| טבע תמים. צילום: אדי ישראל |
וואווו. זה מה שאמרתם בלב או בקול, נכון?
תארו לעצמכם כמה שטחים ענקיים מסודרים בשורות גדולות: לבן, צהוב, כתום, ורוד, אדום וצבעוני. תארו לעצמכם את אחד היתרונות הגדולים של מגורים בפריפריה, מגורים בסביבת טבע.
קיבוץ בסביבה כבר כמה שנים מגדל פקעות של נוריות, אין צורך בפרחים עצמם ולכן מותר לבוא להשתולל ולקטוף בזהירות, בעזרת מזמרה או מספריים כדי לא לעקור מן השורש. בכל שנה אני מגיעה לשם לצילומים וסתם לשהייה במקום גדול שפורח בו הרבה אושר. את כרטיס הביקור לעסק עיצבתי מתמונה שצילמתי שם בשנה שעברה.
לפרחי בר יש יתרונות רבים כך שכדאי לשלב אותם בגינון פרטי וגם בגינון ציבורי. הם טבעיים לגמרי, הם צצים מעצמם ולא זקוקים להשקייה נוספת בחורף. (במקומות צחיחים כמו הנגב שלנו אפשר לתת השקיית עזר). מה גם שהם הפכו די נדירים בנוף ה"עיצובי" ויפה פתאום לראות אותם מחוץ לבית. תחשבו שבכל שטח ציבורי שמגונן רק ע"י עצים יטמנו פקעות ויזרעו זרעים של פרחי בר. כל שנה הם יפרחו מחדש, ימנעו מהאדמה להתהדק וכך ימנעו סחף של מים ויעזרו להם להגיע למי תהום. חוץ מזה שיהיה הרבה יותר יפה. בכל שטח ציבורי שתכננתי היתה חלקה של פרחי בר מתחת לעצים או עומדת בפני עצמה, הרי בכלל המוטו שלי הוא שלא תהיה אדמה ללא צמחייה. אפשר גם לעשות מכל העניין פעילות חינוכית ולתת לכל תלמיד בבי"ס, לכל חניך בתנועת נוער, או לכל תושב ביישוב כלשהו 3 פקעות וכמה זרעים וביום אחד להפריח שממה שלא היתה אמורה להיות. (וכאן המקום להסביר שצריך פיקוח על סוגי הצמחים, כדי למנוע פלישה של צמחים חדשים ושתלטניים אל המארג הטבעי)
 |
| פשתה גדולת פרחים, שלח, דרבן הפרש וחוטמית כפרחי בר. כובע הנזיר מצויין לגינון גרילה |
ומה לעניין גינון גרילה? גינון גרילה הוא גינון של שטח ציבורי מוזנח או נטוש שלא בטיפולו של שום גנן או ב"טיפול" הרשות. "טיפול" במרכאות כי יש כל כך הרבה שטחים שזורם בהם טפטוף במקרה הרע או סתם עומדים ריקים במקרה הטוב.
מדובר באנשים שמטפלים בשטח, כמו כל הדברים היפים, באופן סמוי מן העין. באים באישון לילה, זורעים, משקים ומגרפים כדי שכ-ו-ל-ם יהנו מן התוצרת. זה יכול להיות גינון נוי או יער מאכל. לרוב הרשויות, כדרכן של רשויות, מתנגדות והורסות את הגינון. אני עצמי כבר שמתי עין על כמה שטחים בסביבה שיזכו לזריעה לקראת החורף...בקשר לזה ובהמשך לפוסטים הקודמים בנושא גידול ירקות ועשבי בר למאכל, אני מצרפת קישור להרצאה קצרה, ששינתה לי את כיוון החיים, בנושא יער מאכל ציבורי שבוצע באופן גרילי.
אני מאחלת לכולכם שקרני השמש, האדמה והחולות ילטפו ויעטפו תמיד, שהידיים יעבדו ולא יאבדו ושתספיקו לקטוף את הנורית שלכם, ואם לא אז שלא יהיה מאוחר בשבילה אף פעם. (הקוראת רונית שחר מוזמנת לקטוף כאוות נפשה...)
