במשך שנים עבדתי בתחום החינוך. מאז שנת השירות בגרעין עודד עד תפקיד כמדריכה בבית ילדים בני 10 בקיבוץ. שם אמרתי די! והתחלתי את הרומן עם הצמחים. (קסמה לי העובדה שהם לא מרעישים יותר מידי...) אפשר להוציא את הבן אדם מהחינוך אבל אי אפשר להוציא את החינוך מהבן אדם ולכן בכל הפרוייקטים שלי אני חושבת איך לחנך את המשתמשים. בכלל אני חושבת שכל אחד בתפקידו, בין אם הוא מהנדס תוכנה ובין אם מעצב אופנה, צריכה להיות לו שליחות חינוכית ואולי זו הציונות של שנות ה 2000. ומה זאת אומרת. המשנה החינוכית שלי כמתכננת היא שילדים ובעצם גם מבוגרים, כולם כולם, צריכים להיות כמה שיותר מחוץ לבית. מי שנמצא בחוץ, חשוף פחות לטכנולוגיה מעכבת מעוף (מחשב וטלוויזיה), מזיז הרבה יותר את הגוף- משחק, ריצה, טיול, ואפילו סתם ישיבה על הדשא גורמים לתזוזתיות שאותה לא עושים בבית. שהייה בחוץ בדרך כלל מפתחת חברתיות ומפגש עם יותר אנשים. האוויר הצח והריחות, הצמחייה וכחול השמיים בעיניים פשוט עושים אנשים, וילדים בעיקר, הרבה יותר שמחים ונינוחים. ואז בשבע בערב נכנסים הביתה, אוכל מקלחת ולמיטה.
בגלל כל אלו ניסיתי שבגן במרכז אבשלום יהיו כמה שיותר מוקדים מעודדי שהייה. המדשאות רחבות ומוצלות, באמפי ובבמה המרכזית אפשר לחגוג יחד חגים ולקיים אירועים, וישנו משטח החלקה גדול לסקטים ואופניים. בראש שלי ראיתי ילדות קטנות עושות להורים הופעות ספונטניות על הבמה בעוד אחיהם הקטנים משתוללים על הדשא והגדולים יותר מנסים את אתגר הבור העמוק עם רולרבליידס. אחר כך כולם יכולים לפתוח פומלה יחד ולאכול על שפת הבריכה כשסבא מספר על עצי הליבנה ששתולים כאן ומזכירים לו את אלה שהיו ליד בית ילדותו במוסקבה. ואז אמא תגיד: יאללה השמש שוקעת אתה יכול לסיים את שיעורי הבית כאן ונלך כולנו להתכונן לשעת השינה בבית. (בדיוק שומעת ברדיו את השיר
פנס בודד, איך הוא מתאים לתיאור הזה...)
 |
| במה ומדרגות ישיבה (אמפי) ברקע הבריכה ועצים אירופאיים צומחים מתוך חול |
 |
| בור החלקה . אתגר לגדולים |
החלק השני בפרוייקט הוא איזור גני הילדים. גם כאן בחרתי להציג את הטבע במלוא תפארתו ולהראות שלפעמים די בפשטות שלו כדי לגרום להנאה. ראשית, נתתי לכל אשכול גנים צבע. הראשון "נצבע" בצהוב ע"י עצי
שלטית מקומטת ששתולים סביב המבנה. השני נצבע באותה דרך ע"י ה
סיגלון עוצר הנשימה והשלישי בוורוד ע"י ה
פנסית הדו נוצתית. חשבתי שכך תוכל אמא להגיד לבנה, עכשיו אתה הולך לגן הצהוב, שנה הבאה תעלה לגן הסגול. הדרך מהחניה לגן עוברת דרך בוסתן חינוכי- בוסתן בו שתולים כל העצים שלומדים עליהם במהלך השנה,
מרימון בראש השנה ועד
תאנה בשבועות. תחתם טמונות
פקעות של פרחי בר שיפרחו בחורף ובאביב.
לכל ילדי הגנים יצרתי מקום, טבעי עד כמה שהתקן מאפשר, בו אפשר להתכנס ולשחק תוך שיפור הפעילות המוטורית ע"י זחילה, טיפוס וכו'. יש שם "דיונה" שהיא המשכו של העיצוב בגן, מכוסה דשא ממנה אפשר להתגלגל, בור זחילה וטיפוס עם מקבילים, חבל וסולם כשהדגש במקום כזה הוא פרקטיות ובטיחות- הכל מגודר והגננות יכולות להיות שקטות שאף ילד לא יברח לנחל או לכביש ובכל זאת יהנה בין מרחבי משחק וחופש.
 |
| חלוקה ברורה לצבעי הגנים, בטיחות ופרקטיות לפני הכל. לכן גדרות מקיפות את מרחבי המשחק. |
 |
| "דיונת" דשא, בור טיפוס, זחילה והחלקה על משטח גומי, לשיפור המוטוריקה ללא פלסטיקים. |
את שני החלקים, קראתי להם חלק הבוקר (גנים) וחלק אחה"צ, מחבר קיר מבטון בגימור דמוי חול. קיר שדומה לדיונה חולית שהרגע שרטטה עליה הרוח זכרונות וסיפורים. גובהה ורוחבה הולכים ומשתנים בטבעיות, פעם היא יוצרת ספסל ישיבה ופעם גומת שתילה ממנה צומחים צמחי ארץ ישראל וצמחים חסכוניים במים:
נר הלילה הצהוב, מרווה אינדיגו היפה
, מרווה משולשת. בשולי הדשאים גם
אגפנטוס, הדס מצוי ונר לילה נאה. לצד הנחל יש צמחי גדה סמיכים ועצים ממוצא אירופאי כמו
ליבנה וצפצפה מכסיפה, שצומחים בניגוד מוחלט, מן החול הצהוב. זה המקום היחידי בו האדמה חשופה.
סביר להניח שבגן הזה לא יוקם לעולם ובגלל זה הוא נראה לי כמושלם, אולי כי הוא רק פנטזיה. אולי כי הוא רק שיר. אבל הסיבות לחשיבה עליו ילוו אותי תמיד, כמו כל הדברים הרבים שלמדתי מתהליך התכנון שלו.
 |
| מבט על |
