יום חמישי, 23 במאי 2013

ג'קרנדה אהובתי/ שיר הלל לסיגלון

ג'קרנדה אהובתי/ שיר הלל לסיגלון

מילים: גילי כהן ארנולדס


כסותך הסגולה כמו היתה לי זכרון מתוק
שנישא על כנפי פרחייך.
מרבדים מרבדים
אתעטף בם עד אהיה שוב ילדה
אז אצפה בך רוקדת את ריקוד הרוח.
את והקסטנייטות שלך,
מתעמרת, מתגרה
צוחקת, שמחה, גבוהה ויפה
כאילו ניסית לרקוד בנפשי
את הריקוד שלי.


את והקסטנייטות שלך


להתעטף בהם. מרבדי סגול

סיגלון עלי מימוסה (ג'קרנדה חדת עלים)
פוסט קצרצר שנותן לתמונות להסביר במקום מילים.

אחד העוגנים שהיה לי בעת תכנון הגינה הוא הסיגלון שיהיה לי על הדשא. דמיינתי איך נשב בתוך המרבד הסגול על הדשא באחרי הצהריים של תחילת הקיץ ונאכל אבטיח עם מזלגות קטנים. הסיגלון שלי עוד צעיר ולא פרח השנה אבל תמיד בעונה הזאת נדמה שכל העולם סגול. בכל מקום הוא נראה למרחוק, בכל מקום הוא מציץ אבל בולט כל כך.
אף מעצב לא אוהב להודות בדבר כזה, אבל אין כמעט פרוייקט או גינה שלא אשתול בהם סיגלון. כמו שבעת פלאי תבל של העולם הקדום ואלו  החדשים, ניסחתי מעין רשימת צמחי ארץ ישראל חדשה בה הסיגלון נוכח, משום שהוא כל כך שכיח ועם זאת כל כך מיוחד. הוא פשוט, קל לגידול, גם מצל וגם משמש כעץ מוקד, לא רגיש במיוחד אבל גם לא ממש חסכוני במים ויצטרך תוספת השקיה או שתשתלו אותו בתוך הדשא כדי שיהנה מהממטרות ואתם תהנו לשבת תחתיו ולאכול אבטיח עם מזלגות קטנים.







 מציץ ונראה מרחוק

מה שמנחם אותי כשזה נגמר הוא שמיד בתום העונה הסגולה מתחילה העונה הצהובה של השלטית המקומטת.


רוצים לפגוש אותי:
 דברו איתי- 054-2280275
בקרו אותי באתר-  https://www.gillyginot.com/
                  עקבו אחריי דף הפייסבוק שלי -  גילי ארנולדס. תכנון נוף


יום ראשון, 12 במאי 2013

פרוייקט גמר- גן "בארץ אהבתי" חלק ב'- התכנון

במשך שנים עבדתי בתחום החינוך. מאז שנת השירות בגרעין עודד עד תפקיד כמדריכה בבית ילדים בני 10 בקיבוץ. שם אמרתי די! והתחלתי את הרומן עם הצמחים. (קסמה לי העובדה שהם לא מרעישים יותר מידי...) אפשר להוציא את הבן אדם מהחינוך אבל אי אפשר להוציא את החינוך מהבן אדם ולכן בכל הפרוייקטים שלי אני חושבת איך לחנך את המשתמשים. בכלל אני חושבת שכל אחד בתפקידו, בין אם הוא מהנדס תוכנה ובין אם מעצב אופנה, צריכה להיות לו שליחות חינוכית ואולי זו הציונות של שנות ה 2000. ומה זאת אומרת. המשנה החינוכית שלי כמתכננת היא שילדים ובעצם גם מבוגרים, כולם כולם, צריכים להיות כמה שיותר מחוץ לבית. מי שנמצא בחוץ, חשוף פחות לטכנולוגיה מעכבת מעוף (מחשב וטלוויזיה), מזיז הרבה יותר את הגוף- משחק, ריצה, טיול, ואפילו סתם ישיבה על הדשא גורמים לתזוזתיות שאותה לא עושים בבית. שהייה בחוץ בדרך כלל מפתחת חברתיות ומפגש עם יותר אנשים. האוויר הצח והריחות, הצמחייה וכחול השמיים בעיניים פשוט עושים אנשים, וילדים בעיקר, הרבה יותר שמחים ונינוחים. ואז בשבע בערב נכנסים הביתה, אוכל מקלחת ולמיטה.
בגלל כל אלו ניסיתי שבגן במרכז אבשלום יהיו כמה שיותר מוקדים מעודדי שהייה. המדשאות רחבות ומוצלות, באמפי ובבמה המרכזית אפשר לחגוג יחד חגים ולקיים אירועים, וישנו משטח החלקה  גדול לסקטים ואופניים. בראש שלי ראיתי ילדות קטנות עושות להורים הופעות ספונטניות על הבמה בעוד אחיהם הקטנים משתוללים על הדשא והגדולים יותר מנסים את אתגר הבור העמוק עם רולרבליידס. אחר כך כולם יכולים לפתוח פומלה יחד ולאכול על שפת הבריכה כשסבא מספר על עצי הליבנה ששתולים כאן ומזכירים לו את אלה שהיו ליד בית ילדותו  במוסקבה. ואז אמא תגיד: יאללה השמש שוקעת אתה יכול לסיים את שיעורי הבית כאן ונלך כולנו להתכונן לשעת השינה בבית. (בדיוק שומעת ברדיו את השיר פנס בודד, איך הוא מתאים לתיאור הזה...)

במה ומדרגות ישיבה (אמפי) ברקע הבריכה ועצים אירופאיים צומחים מתוך חול


בור החלקה . אתגר לגדולים


החלק השני בפרוייקט הוא איזור גני הילדים. גם כאן בחרתי להציג את הטבע במלוא תפארתו ולהראות שלפעמים די בפשטות שלו כדי לגרום להנאה. ראשית, נתתי לכל אשכול גנים צבע. הראשון "נצבע" בצהוב ע"י עצי שלטית מקומטת ששתולים סביב המבנה. השני נצבע באותה דרך ע"י הסיגלון עוצר הנשימה והשלישי בוורוד ע"י הפנסית הדו נוצתית. חשבתי שכך תוכל אמא להגיד לבנה, עכשיו אתה הולך לגן הצהוב, שנה הבאה תעלה לגן הסגול. הדרך מהחניה לגן עוברת דרך בוסתן חינוכי- בוסתן בו שתולים כל העצים שלומדים עליהם במהלך השנה, מרימון בראש השנה ועד תאנה בשבועות. תחתם טמונות פקעות של פרחי בר שיפרחו בחורף ובאביב.
לכל ילדי הגנים יצרתי מקום, טבעי עד כמה שהתקן מאפשר, בו אפשר להתכנס ולשחק תוך שיפור הפעילות המוטורית ע"י זחילה, טיפוס וכו'. יש שם "דיונה" שהיא המשכו של העיצוב בגן, מכוסה דשא ממנה אפשר להתגלגל, בור זחילה וטיפוס עם מקבילים, חבל וסולם כשהדגש במקום כזה הוא פרקטיות ובטיחות- הכל מגודר והגננות יכולות להיות שקטות שאף ילד לא יברח לנחל או לכביש ובכל זאת יהנה בין מרחבי משחק וחופש.

חלוקה ברורה לצבעי הגנים, בטיחות ופרקטיות לפני הכל. לכן גדרות מקיפות את מרחבי המשחק.


"דיונת" דשא, בור טיפוס, זחילה והחלקה על משטח גומי, לשיפור המוטוריקה ללא פלסטיקים.

את שני החלקים, קראתי להם חלק הבוקר (גנים) וחלק אחה"צ, מחבר קיר מבטון בגימור דמוי חול. קיר שדומה לדיונה חולית שהרגע שרטטה עליה הרוח זכרונות וסיפורים. גובהה ורוחבה הולכים ומשתנים בטבעיות, פעם היא יוצרת ספסל ישיבה ופעם גומת שתילה ממנה צומחים צמחי ארץ ישראל וצמחים חסכוניים במים: נר הלילה הצהוב, מרווה אינדיגו היפה, מרווה משולשת. בשולי הדשאים גם אגפנטוס, הדס מצוי ונר לילה נאה. לצד הנחל יש צמחי גדה סמיכים ועצים ממוצא אירופאי כמו ליבנה וצפצפה מכסיפה, שצומחים בניגוד מוחלט, מן החול הצהוב. זה המקום היחידי בו האדמה חשופה.

סביר להניח שבגן הזה לא יוקם לעולם ובגלל זה הוא נראה לי כמושלם, אולי כי הוא רק פנטזיה. אולי כי הוא רק שיר. אבל הסיבות לחשיבה עליו  ילוו אותי תמיד, כמו כל הדברים הרבים שלמדתי מתהליך התכנון שלו.


מבט על 

יום חמישי, 2 במאי 2013

פרוייקט גמר- גן "בארץ אהבתי" חלק א' - רעיון

בארץ אהבתי השקד פורח

מילים:לאה גולדברג

לאה גולדברג. בגדר פלא
לחן: מוני אמריליו

בארץ אהבתי השקד פורח
בארץ אהבתי מחכים לאורח
שבע עלמות שבע אמהות
שבע כלות בשער.

בארץ אהבתי על הצריח דגל
אל ארץ אהבתי יבוא עולה רגל
בשעה טובה בשעה ברוכה
המשכיחה כל צער.

אך מי עיני נשר לו ויראנו
ומי לב חכם לו ויכירנו
מי לא יטעה מי לא ישגה
מי יפתח לו הדלת?

בארץ אהבתי על הצריח דגל
אל ארץ אהבתי יבוא עולה רגל
בשעה טובה בשעה ברוכה
המשכיחה כל צער.

אך מי עיני נשר לו...


אם עוד קורה שאני שומעת שיר ופתאום שמה לב לראשונה למילים שלו, אני מיד הולכת לבדוק מי חיבר אותו. תמיד זאת תהיה לאה גולדברג. היא פלא בשירה העברית שאני לא מבינה. איך בן אדם אחד יכול לכתוב "באת כלילה הבא אל האוח" (סליחות) ואחר כך, באותו לילה להפגיש איילות עם פילות במשחק גולות? ("מה עושות האיילות בלילות").  גולדברג הנפלאה, למרות סיפור חיים כל כך טראומטי הצליחה לראות את היופי בעולם. לא היתה לה אהבה, אבל הרבה אהבות פרחו בצל שיריה. לא היו לה ילדים, אבל היא כתבה להם ובשבילם כאילו נשארה כך בעצמה. פלא נוסף היא רוחמה רז שמסבירה בדרך הכי פשוטה מהו "קול פעמונים". נדמה שאז לכולם היו קולות יותר יפים אבל לדעתי היא הזמרת הכי טובה בדורה.

לפני שש שנים התחלנו, כל החבר'ה הצעירים במושב, להכין את מסיבת פורים. אני הייתי ב"צוות קישוט" ושם הסבירה לי מיכל שלפני הכל, חייבים להחליט על קונספט, על נושא שסביבו מקשטים את המועדון. באותה שנה הנושא היה קלפים והמועדון מעולם לא נראה טוב יותר (מאז כל שנה מצליחות הבנות של צוות קישוט להתעלות על עצמן מחדש).
לקחתי את העצה של מיכל גם לפרוייקטים שלי. הרבה יותר קל והרבה יותר משמעותי ל"תפור" עיצוב של גן לפי נושא. מכיוון שאני מתחברת למוזיקה, קל לי יותר לעצב תמונות משירים. אחת השאלות בשאלון הכרות ללקוחות שאני פוגשת היא מה השיר האהוב עליכם? כדי לדעת מה צריך להיות המקצב בגן ומה המראה הכללי.
בסוף שנה ב' תכננתי גן זיכרון על פי מילות השיר "זרעי קיץ" של מאיר אריאל. לפרוייקט הגמר שלי בחרתי את השיר "בארץ אהבתי השקד פורח".

"בארץ אהבתי השקד פורח" הוא אחד מסדרה בת שלושה שירים הנקראית משירי ארץ אהבתי. הראשון בהם הוא "מכורה שלי" שבו התאהבתי נואשות בשנת 2008 בפסטיבל אינדינגב כשעלתה לשיר אותו רות דלורס וייס הנפלאה. והשלישי הוא שיר שאינו מולחן.
אפשר לראות כאן שאותה ארץ היא אישה בודדה, מכורה ענייה, שאף אורח לא מגיע אליה והיא לא זוכה לאהבה. אפשר להבין שהיא מולדתה של גולדברג, ליטא. ואפשר גם להאמין שהיא ארץ ישראל. את חוסר הוודאות הזה החלטתי לנצל ולפי הפירוש שלי לבנות תפאורה לגן.
המקום הוא מרכז אבשלום בחבל שלום אשר על גבול מצריים ורפיח. יישוב קטן אותו הקימו ב1991 עולים מבריה"מ. פעם הוא היה יישוב קרוואנים היום הוא עומד למנות 150 משפחות עם רשימת המתנה ארוכה לקבלה, נוי לא רע וגני משחק וספורט. השטח אותו תכננתי הוא תשעה דונם במרכז ליד המזכירות והמועדון. בו עתידים לקום 3 אשכולות גנים.




התכנית הייצוגית. תשעה דונמים במרכז אבשלום


כאמור החלטתי לתת פירוש משלי לשיר ולהשליכו באופן סמוי בגן. הגרעין המייסד ביישוב הגיע ממזרח אירופה היישר לדיונות החול. אנשי המקום יוכלו אולי להזדהות עם שיר שמדבר על כיסופים וערגה למולדת אך רומז גם על אהבה לארץ ישראל. תמיד הייתי מלאת הערכה לעולים ונראה לי שהעובדה שהחליטו לעזוב הכל ולעלות ארצה לא אומרת ששכחו את מולדתם או שהפסיקו לאהוב אותה. בגלל זה לב הגן הוא בריכת נוי ונחל ארוך עם צמחי גדה ועצים ממוצא מזרח אירופאי שצומחים ישר מן החול הצהוב. זה החלק היחידי ללא ריצוף או חיפוי צמחייה. דווקא כדי להדגיש את הניגוד בין העבר להווה . מסביב לחלק הזה, בחצרות הגנים ובמקומות המפגש והמשחק, הצמחייה היא ארצישרלית מקורית  (אלה א"י) ונרכשת (סיגלון, שלטית, פנסית - עצים שכבר כל כך שכיחים בנוף שלנו שלדעתי מסמלים ישראליות) השיחים והצמחייה הרב שנתית היא ישראלית (פירוט בפרק הבא) והיא צומחת לרוב מתוך בטון צהוב או דשא.
הגן עגול ונא במקצב השיר כשהדבר היחידי שמרמז על המקור הוא שבע כלות בשער. שבעה עצי לגרסטרמיה הודית בפריחה לבנה יפהיפיה. המטרה היא שכל אחד ירגיש שייך, וכל אחד יתרגש משהייה בגן שהוא בעצם שיר שהלחן שלו הוא הם אדריכלות וגינון.
בפרק הבא- המשך תיאור הגן, מעצבי נוף כמחנכים ולמה אני חושבת שכולם צריכים להיות רק בחוץ רוב היום.

לגרסטרמיה הודית לבנה. כלה בשער
 
 
 
אלה ארצישראלית. ניגודית לצמחייה החורש המקורית