בארץ אהבתי השקד פורח
מילים:לאה גולדברג
לחן: מוני אמריליו
בארץ אהבתי השקד פורח
בארץ אהבתי מחכים לאורח
שבע עלמות שבע אמהות
שבע כלות בשער.
בארץ אהבתי על הצריח דגל
אל ארץ אהבתי יבוא עולה רגל
בשעה טובה בשעה ברוכה
המשכיחה כל צער.
אך מי עיני נשר לו ויראנו
ומי לב חכם לו ויכירנו
מי לא יטעה מי לא ישגה
מי יפתח לו הדלת?
בארץ אהבתי על הצריח דגל
אל ארץ אהבתי יבוא עולה רגל
בשעה טובה בשעה ברוכה
המשכיחה כל צער.
אך מי עיני נשר לו...
אם עוד קורה שאני שומעת שיר ופתאום שמה לב לראשונה למילים שלו, אני מיד הולכת לבדוק מי חיבר אותו. תמיד זאת תהיה לאה גולדברג. היא פלא בשירה העברית שאני לא מבינה. איך בן אדם אחד יכול לכתוב "באת כלילה הבא אל האוח" (סליחות) ואחר כך, באותו לילה להפגיש איילות עם פילות במשחק גולות? ("מה עושות האיילות בלילות"). גולדברג הנפלאה, למרות סיפור חיים כל כך טראומטי הצליחה לראות את היופי בעולם. לא היתה לה אהבה, אבל הרבה אהבות פרחו בצל שיריה. לא היו לה ילדים, אבל היא כתבה להם ובשבילם כאילו נשארה כך בעצמה. פלא נוסף היא רוחמה רז שמסבירה בדרך הכי פשוטה מהו "קול פעמונים". נדמה שאז לכולם היו קולות יותר יפים אבל לדעתי היא הזמרת הכי טובה בדורה.
לפני שש שנים התחלנו, כל החבר'ה הצעירים במושב, להכין את מסיבת פורים. אני הייתי ב"צוות קישוט" ושם הסבירה לי מיכל שלפני הכל, חייבים להחליט על קונספט, על נושא שסביבו מקשטים את המועדון. באותה שנה הנושא היה קלפים והמועדון מעולם לא נראה טוב יותר (מאז כל שנה מצליחות הבנות של צוות קישוט להתעלות על עצמן מחדש).
לקחתי את העצה של מיכל גם לפרוייקטים שלי. הרבה יותר קל והרבה יותר משמעותי ל"תפור" עיצוב של גן לפי נושא. מכיוון שאני מתחברת למוזיקה, קל לי יותר לעצב תמונות משירים. אחת השאלות בשאלון הכרות ללקוחות שאני פוגשת היא מה השיר האהוב עליכם? כדי לדעת מה צריך להיות המקצב בגן ומה המראה הכללי.
בסוף שנה ב' תכננתי גן זיכרון על פי מילות השיר "זרעי קיץ" של מאיר אריאל. לפרוייקט הגמר שלי בחרתי את השיר "בארץ אהבתי השקד פורח".
"בארץ אהבתי השקד פורח" הוא אחד מסדרה בת שלושה שירים הנקראית משירי ארץ אהבתי. הראשון בהם הוא "מכורה שלי" שבו התאהבתי נואשות בשנת 2008 בפסטיבל אינדינגב כשעלתה לשיר אותו רות דלורס וייס הנפלאה. והשלישי הוא שיר שאינו מולחן.
אפשר לראות כאן שאותה ארץ היא אישה בודדה, מכורה ענייה, שאף אורח לא מגיע אליה והיא לא זוכה לאהבה. אפשר להבין שהיא מולדתה של גולדברג, ליטא. ואפשר גם להאמין שהיא ארץ ישראל. את חוסר הוודאות הזה החלטתי לנצל ולפי הפירוש שלי לבנות תפאורה לגן.
המקום הוא מרכז אבשלום בחבל שלום אשר על גבול מצריים ורפיח. יישוב קטן אותו הקימו ב1991 עולים מבריה"מ. פעם הוא היה יישוב קרוואנים היום הוא עומד למנות 150 משפחות עם רשימת המתנה ארוכה לקבלה, נוי לא רע וגני משחק וספורט. השטח אותו תכננתי הוא תשעה דונם במרכז ליד המזכירות והמועדון. בו עתידים לקום 3 אשכולות גנים.
מילים:לאה גולדברג
 |
| לאה גולדברג. בגדר פלא |
בארץ אהבתי השקד פורח
בארץ אהבתי מחכים לאורח
שבע עלמות שבע אמהות
שבע כלות בשער.
בארץ אהבתי על הצריח דגל
אל ארץ אהבתי יבוא עולה רגל
בשעה טובה בשעה ברוכה
המשכיחה כל צער.
אך מי עיני נשר לו ויראנו
ומי לב חכם לו ויכירנו
מי לא יטעה מי לא ישגה
מי יפתח לו הדלת?
בארץ אהבתי על הצריח דגל
אל ארץ אהבתי יבוא עולה רגל
בשעה טובה בשעה ברוכה
המשכיחה כל צער.
אך מי עיני נשר לו...
אם עוד קורה שאני שומעת שיר ופתאום שמה לב לראשונה למילים שלו, אני מיד הולכת לבדוק מי חיבר אותו. תמיד זאת תהיה לאה גולדברג. היא פלא בשירה העברית שאני לא מבינה. איך בן אדם אחד יכול לכתוב "באת כלילה הבא אל האוח" (סליחות) ואחר כך, באותו לילה להפגיש איילות עם פילות במשחק גולות? ("מה עושות האיילות בלילות"). גולדברג הנפלאה, למרות סיפור חיים כל כך טראומטי הצליחה לראות את היופי בעולם. לא היתה לה אהבה, אבל הרבה אהבות פרחו בצל שיריה. לא היו לה ילדים, אבל היא כתבה להם ובשבילם כאילו נשארה כך בעצמה. פלא נוסף היא רוחמה רז שמסבירה בדרך הכי פשוטה מהו "קול פעמונים". נדמה שאז לכולם היו קולות יותר יפים אבל לדעתי היא הזמרת הכי טובה בדורה.
לפני שש שנים התחלנו, כל החבר'ה הצעירים במושב, להכין את מסיבת פורים. אני הייתי ב"צוות קישוט" ושם הסבירה לי מיכל שלפני הכל, חייבים להחליט על קונספט, על נושא שסביבו מקשטים את המועדון. באותה שנה הנושא היה קלפים והמועדון מעולם לא נראה טוב יותר (מאז כל שנה מצליחות הבנות של צוות קישוט להתעלות על עצמן מחדש).
לקחתי את העצה של מיכל גם לפרוייקטים שלי. הרבה יותר קל והרבה יותר משמעותי ל"תפור" עיצוב של גן לפי נושא. מכיוון שאני מתחברת למוזיקה, קל לי יותר לעצב תמונות משירים. אחת השאלות בשאלון הכרות ללקוחות שאני פוגשת היא מה השיר האהוב עליכם? כדי לדעת מה צריך להיות המקצב בגן ומה המראה הכללי.
בסוף שנה ב' תכננתי גן זיכרון על פי מילות השיר "זרעי קיץ" של מאיר אריאל. לפרוייקט הגמר שלי בחרתי את השיר "בארץ אהבתי השקד פורח".
"בארץ אהבתי השקד פורח" הוא אחד מסדרה בת שלושה שירים הנקראית משירי ארץ אהבתי. הראשון בהם הוא "מכורה שלי" שבו התאהבתי נואשות בשנת 2008 בפסטיבל אינדינגב כשעלתה לשיר אותו רות דלורס וייס הנפלאה. והשלישי הוא שיר שאינו מולחן.
אפשר לראות כאן שאותה ארץ היא אישה בודדה, מכורה ענייה, שאף אורח לא מגיע אליה והיא לא זוכה לאהבה. אפשר להבין שהיא מולדתה של גולדברג, ליטא. ואפשר גם להאמין שהיא ארץ ישראל. את חוסר הוודאות הזה החלטתי לנצל ולפי הפירוש שלי לבנות תפאורה לגן.
המקום הוא מרכז אבשלום בחבל שלום אשר על גבול מצריים ורפיח. יישוב קטן אותו הקימו ב1991 עולים מבריה"מ. פעם הוא היה יישוב קרוואנים היום הוא עומד למנות 150 משפחות עם רשימת המתנה ארוכה לקבלה, נוי לא רע וגני משחק וספורט. השטח אותו תכננתי הוא תשעה דונם במרכז ליד המזכירות והמועדון. בו עתידים לקום 3 אשכולות גנים.
כאמור החלטתי לתת פירוש משלי לשיר ולהשליכו באופן סמוי בגן. הגרעין המייסד ביישוב הגיע ממזרח אירופה היישר לדיונות החול. אנשי המקום יוכלו אולי להזדהות עם שיר שמדבר על כיסופים וערגה למולדת אך רומז גם על אהבה לארץ ישראל. תמיד הייתי מלאת הערכה לעולים ונראה לי שהעובדה שהחליטו לעזוב הכל ולעלות ארצה לא אומרת ששכחו את מולדתם או שהפסיקו לאהוב אותה. בגלל זה לב הגן הוא בריכת נוי ונחל ארוך עם צמחי גדה ועצים ממוצא מזרח אירופאי שצומחים ישר מן החול הצהוב. זה החלק היחידי ללא ריצוף או חיפוי צמחייה. דווקא כדי להדגיש את הניגוד בין העבר להווה . מסביב לחלק הזה, בחצרות הגנים ובמקומות המפגש והמשחק, הצמחייה היא ארצישרלית מקורית (אלה א"י) ונרכשת (סיגלון, שלטית, פנסית - עצים שכבר כל כך שכיחים בנוף שלנו שלדעתי מסמלים ישראליות) השיחים והצמחייה הרב שנתית היא ישראלית (פירוט בפרק הבא) והיא צומחת לרוב מתוך בטון צהוב או דשא.
הגן עגול ונא במקצב השיר כשהדבר היחידי שמרמז על המקור הוא שבע כלות בשער. שבעה עצי לגרסטרמיה הודית בפריחה לבנה יפהיפיה. המטרה היא שכל אחד ירגיש שייך, וכל אחד יתרגש משהייה בגן שהוא בעצם שיר שהלחן שלו הוא הם אדריכלות וגינון.
בפרק הבא- המשך תיאור הגן, מעצבי נוף כמחנכים ולמה אני חושבת שכולם צריכים להיות רק בחוץ רוב היום.
 |
| התכנית הייצוגית. תשעה דונמים במרכז אבשלום |
כאמור החלטתי לתת פירוש משלי לשיר ולהשליכו באופן סמוי בגן. הגרעין המייסד ביישוב הגיע ממזרח אירופה היישר לדיונות החול. אנשי המקום יוכלו אולי להזדהות עם שיר שמדבר על כיסופים וערגה למולדת אך רומז גם על אהבה לארץ ישראל. תמיד הייתי מלאת הערכה לעולים ונראה לי שהעובדה שהחליטו לעזוב הכל ולעלות ארצה לא אומרת ששכחו את מולדתם או שהפסיקו לאהוב אותה. בגלל זה לב הגן הוא בריכת נוי ונחל ארוך עם צמחי גדה ועצים ממוצא מזרח אירופאי שצומחים ישר מן החול הצהוב. זה החלק היחידי ללא ריצוף או חיפוי צמחייה. דווקא כדי להדגיש את הניגוד בין העבר להווה . מסביב לחלק הזה, בחצרות הגנים ובמקומות המפגש והמשחק, הצמחייה היא ארצישרלית מקורית (אלה א"י) ונרכשת (סיגלון, שלטית, פנסית - עצים שכבר כל כך שכיחים בנוף שלנו שלדעתי מסמלים ישראליות) השיחים והצמחייה הרב שנתית היא ישראלית (פירוט בפרק הבא) והיא צומחת לרוב מתוך בטון צהוב או דשא.
הגן עגול ונא במקצב השיר כשהדבר היחידי שמרמז על המקור הוא שבע כלות בשער. שבעה עצי לגרסטרמיה הודית בפריחה לבנה יפהיפיה. המטרה היא שכל אחד ירגיש שייך, וכל אחד יתרגש משהייה בגן שהוא בעצם שיר שהלחן שלו הוא הם אדריכלות וגינון.
בפרק הבא- המשך תיאור הגן, מעצבי נוף כמחנכים ולמה אני חושבת שכולם צריכים להיות רק בחוץ רוב היום.
 |
| לגרסטרמיה הודית לבנה. כלה בשער |
 |
| אלה ארצישראלית. ניגודית לצמחייה החורש המקורית |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה