כמו רוב אנשי הדרום, הקיץ ההוא מלפני שנה כאילו לא היה. מצד אחד מחוק
מהזיכרון מצד שני, לא מרפה.
כתושבת עין הבשור, מה שמכונה "עוטף עזה" אני כבר למודת
מבצעים. את נועם ילדתי בין אזעקות בעמוד ענן. על שירי השתטחתי לצד הכביש בנסיעה
חזרה הביתה. אבל הפעם היינו חלק משדה הקרב, חלק פעיל ושותף. הבנתי מצוין את המשפט "כשהתותחים
רועמים- המוזות שותקות".
דף לבן, סרגל וצבעי עיפרון מונחים
על השולחן. רק מנסה להפעיל את הדמיון והוא נגוז ונעלם בפיצוץ תותח אחד. הסוללה,
אגב, פרוסה 300 מטר מאיתנו. והפיצוץ, לא רק רומס את חוט המחשבה, הוא מפלח את הלב.
הציפורים נעלמו, הכלבה בהיסטריה, החברים נודדים. ואנחנו, אנשי אדמה שלא מבינים עד
כמה הם פוחדים, נשארים רוב הימים בבית. הילדים ללא מסגרות, הפרוייקטים מוקפאים,
עבודה אין וכאמור גם ככה לא תתאפשר. כך שמה שעשיתי רוב הזמן הוא לעקוב אחרי החצב
שצץ אצלי בגינה בפעם הראשונה. כל יום הראיתי לילדים, כל יום צפינו וציפינו. ביום
שלעולם לא נשכח, באותו יום שדניאל טרגמן ז"ל נהרג בתוך ביתו, נפתחה הקומה
הראשונה של החצב. כל יום שעלתה הפריחה קומה, רק נהיה יותר ויותר עצוב. כמה ימים
אחר כך המלחמה מסתיימת אבל גם שחר וזאביק נהרגים בביתם, במרחבי הקיבוץ, בדיוק
במקום בו נועם התחיל ללכת לגן שבוע אחרי. היה נדמה לי שהחצבים התחילו מוקדם בשנה
שעברה, כאילו אומרים: תיגמר כבר קיץ ארור, בוא סתיו, בוא שקט.
 |
| חצב ממתין לפריחה, עוד לא יודע מה הוא הולך לסמן לי... |
 |
| חצב כנר תמידי בגינה הביתית |
הֲרָאִיתָ אֵיזֶה יֹפִי
שֶרָעַד בְּרוּחַ סְתָו
שְֹדֵה
זָהָב דָּעַךְ
בָּאֹפֶל
וְהִדְלִיק נֵרוֹת חָצָב
הֲרָאִיתָ אֵיזֶה
אֹדֶם
שֶׁצָּעַק
לַמֶּרְחַקִּים
שְֹדֵה דָמִים הָיָה שָׁם
קֹדֶם
וְעַכְשָׁיו הוּא שְֹדֵה
פְּרָגִים
אַל תִּקְטֹף נַעֲרִי,אַל תִּקְטֹף
ישׁ פְּרָחִים שֶׁבְּנֵי
חֲלוֹף
ישׁ פְּרָחִים שֶׁעַד
אֵינְסוֹף
נִשְׁאָרִים בַּמַּנְגִּינָה.
(מתוך "יש פרחים " של נתן יונתן)
החצבים
תמיד יסמלו בשבילי את צוק איתן ולנצח יזכירו לי את דניאל,שחר וזאביק. אני ממליצה
למי שמקים פינת זיכרון לחלל מצוק איתן, לשתול גם. (אני הנבטתי את כל הזרעים של חצב
דניאל. היתה נביטה של 100% ואם אראה שהם עוברים יפה את הקיץ, אחלק למי שירצה. אבל כנראה
שייקח להם כמה שנים להגיע לפריחה)
גינה ביתית וציבורית היא מקום מצוין להנצחת אהובים. תחלופת עונות השנה
גורמת לזה שהטבע תמיד ישאיר אותם במנגינה, אפילו שאף פעם לא יישכחו.
מי
שמתעניין בהנצחה בגינה יכול לקרוא את הפוסט שלי מלפני שנתיים על גינה וזיכרון בינתיים- אל תקטפו צמחים מוגנים, תראו נר נשמה בחצב, דם קדושים בפרגים ותביאו את השלום.
רוצים לפגוש אותי:
דברו איתי- 054-2280275
בקרו אותי באתר- https://www.gillyginot.com/
עקבו אחריי דף הפייסבוק שלי - גילי ארנולדס. תכנון נוף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה